עולם שסוגד לניצחון לא צריך להיות מופתע כאשר סכסוכים הופכים לנורמליים.

המשברים המרעידים את העולם כיום אינם רק גיאופוליטיים. הם גם משקפים את הערכים שחברה בוחרת לתגמל.

Speak Your Mind! 🎯 “A World That Rewards Only Winning Will Keep Producing Conflictמאת דג'אן טרפקוביץ'

13-מרץ-2026 | לפני אחת עשרה שנים, הפסיכואנליטיקאי הבלגי פול ורהאגה כתב מאמר ב"גרדיאן" עם כותרת בוטה: " הניאו-ליברליזם הוציא מאיתנו את הגרוע מכל ". באותה תקופה, אנשים רבים כנראה קראו אותו כהרהור אקדמי על תרבות מקום העבודה וההשלכות הפסיכולוגיות של הקפיטליזם המודרני. מה שהופך את המאמר הזה לרלוונטי כל כך כיום הוא לא רק הביקורת עצמה, אלא עד כמה הוא מסייע להסביר בבירור את העולם בו אנו חיים כעת.

דעתי היא שאנו רואים את ההשלכות הרחבות יותר של תרבות שבילה עשרות שנים בהאדרת תחרות, ביצועים, תדמית ואינטרס אישי, תוך החלשתה הולכת וגוברת של סולידריות, אחריות וכל תחושה אמיתית של מטרה משותפת. מערכת כלכלית שמתגמלת תכונות אישיות פסיכופתיות שינתה את האתיקה שלנו ואת האישיות שלנו.

גישה זו לא נשארה מוגבלת לעסקים, לקריירה או לכלכלה. היא גלשה לפוליטיקה, לחיים הציבוריים, ליחסים בינלאומיים, ולבסוף לאופן שבו מדינות מתייחסות זו לזו. אבל היא גם חדרה לחיינו האישיים: כיצד אנו מודדים את עצמנו, כיצד אנו שופטים אחרים, כמה זמן אנו מקדישים למשפחותינו, ואפילו כיצד חברויות שורדות בתרבות שממשיכה לדחוף אותנו להצליח, להשוות ולהוכיח את ערכנו.

כאשר חברות מלמדות אנשים שהצלחה היא הכל, שחולשה אינה מקובלת, ושהחיים הם בעצם מרוץ, אין זה אמור להפתיע אותנו שהשיח הציבורי הופך קשוח יותר, הפוליטיקה הופכת צינית יותר, והמתחים הגלובליים הופכים מסוכנים יותר. בסביבה כזו, שיתוף פעולה מתחיל להיראות נאיבי, פשרה נראית חלשה, וכוח הופך להיות קל יותר להצדקה. אותו היגיון משפיע בשקט גם על חיי היומיום. הוא הופך אנשים לפחות סבלניים, פחות נוכחים ופחות מסוגלים להעריך מערכות יחסים כפי שהן, ולא לפי מה שהן מספקות.

זוהי אחת הסיבות לכך שרבים כל כך ממשברים של היום מרגישים קשורים, גם כשהם מתרחשים בחלקים שונים מאוד של העולם. מלחמות, חוסר יציבות פוליטית, כעס חברתי, חוסר אמון בין מדינות, קיצוניות גוברת וקריסה של דיאלוג רציני אינם התפתחויות בודדות. הם משקפים שינוי מוסרי ותרבותי עמוק יותר. בנינו עולם שמתגמל שליטה יותר מחוכמה, נראות יותר מתוכן, ורווח לטווח קצר יותר מאחריות לטווח ארוך.

מה שמדאיג אותי יותר מכל הוא שהמנטליות הזו מעצבת גם אנשים רגילים. היא יוצרת חברות חרדות, מותשות ומתוסכלות. אנשים כל הזמן אומרים שהם חופשיים, אך רבים חשים חסרי אונים. אומרים להם שהצלחה פתוחה לכולם, אך יותר ויותר אנשים חשים מודרים, מתעלמים מהם או פנויים. לחץ מסוג זה אינו נשאר פרטי. הוא מופיע בבית, בנישואים מתוחים, במערכות יחסים משפחתיות רחוקות, בחברויות שטחיות, בשחיקה, טינה, תוקפנות, קיטוב ונכונות גוברת להאשים אחרים.

זו הסיבה שהיצירה הישנה הזו עדיין מרגישה רלוונטית. לא בגלל שהעולם עמד מלכת, אלא בגלל שהוא התקדם בכיוון שלגביו הזהיר.

אנו חיים כעת עם הגרסה הגיאופוליטית של אותו היגיון: בריתות עסקיות, יריבות מתמדת, חוסר עקביות מוסרית ומחויבות דלה מאוד לכבוד האדם כאשר כוח או רווח עומדים על כף המאזניים. התוצאה היא העולם שאנו רואים כיום: יותר סכסוך, פחות אמון, ופחות מדי אנושיות.

ההרהור שלי פשוט. עולם המאורגן סביב תחרות מתמדת לא צריך להיות מופתע כשהיא מייצרת משבר מתמשך. וכאשר אותו היגיון נכנס לבתים שלנו, לחברויות ולחיים הפרטיים שלנו, הוא מרוקן אט אט את מערכות היחסים מהדאגה והיציבות שמחזקות אנשים וחברות כאחד. אם ניצחון הופך לערך עליון, הסכסוך הופך בסופו של דבר לשפה המשותפת.

נגיד, PRODIREKT
מייסד Verbalists Education & Language Network